החלטה בתיק ע"פ 9716/02

           בפניי בקשה להסרת חיסיון מחומר חקירה ששר הביטחון הוציא לגביו תעודת חיסיון, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

           בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' הכט, מ' רביד וי' צבן) הרשיע את המבקש 1 ברצח ואת המבקש 2 בסיוע לרצח, על יסוד עובדות בהן הודו המבקשים בחקירתם במשטרה. בית המשפט המחוזי השית על המבקש 1 עונש של מאסר עולם ועל המבקש 2 עונש של 12 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו שני המבקשים ערעורים לבית משפט זה, אשר הדיון בהם אוחד נוכח היותם קשורים בפרשה אחת. בפתח הדיון, ביום 15.3.04, התברר כי בידי המדינה חומר חקירה נוסף שלא נמסר לבאי-כוח המבקשים בעת ההליך בבית המשפט המחוזי, אשר נבדק בשלב הערעור ורק בשלב זה הוצאה לגביו תעודת חיסיון.לבקשת באי-כוח המבקשים, נתן להם בית משפט זה שהות לצורך הגשת בקשה להסרת חיסיון מן החומר האמור.

           ביום 7.5.04 הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה להסרת חיסיון, במסגרתה ביקשו לגלות את פרטי חומר החקירה באופן כללי וכן לגלות כל חומר אשר יש בו כדי לסייע להגנת המבקשים. ביום 10.5.04 הורה בית משפט זה למדינה להגיש רשימה בה תתייחס לחומר החסוי ותפרט, ככל הניתן, את סוג החומר החסוי ואת נימוקי החיסיון. עוד הורה בית משפט זה למדינה לבחון האם החומר כולל פרטים אשר ניתן לחשפם בהסכמה. המדינה הודיעה כי אינה יכולה לערוך רשימה כאמור, שכן בחשיפתה לעיון המבקשים יהיה כדי להפר את תעודת החיסיון. לפיכך, ביקשה המדינה להציג לבית המשפט את החומר החסוי במעמד צד אחד.

           בעת הדיון שהתקיים בפניי, הובהרה תחילה השתלשלות העניינים אשר בגינה הוצאה תעודת החיסיון בשלב המאוחר של הערעור ולא אופשר לסנגוריה לבקש את הסרת החיסיון במהלך ההליך בבית המשפט במחוזי. התברר כי באחד הדיונים בבית המשפט קמא הודיעה באת-כוח המדינה כי יש חומר מודיעיני שלא נמסר לסנגוריה, אך טרם הוצאה לגביו תעודת חיסיון. מסיבה כלשהי, באת-כוחם של המבקשים לא ביקשה כי תינקט פעולה בעקבות הצהרה זו. ככל הנראה, עקב האופן בו התנהל המשפט ובשים לב לקו ההגנה שננקט, לא פעלה התביעה כמתחייב בנסיבות העניין ולא דאגה לקיומה של תעודת החיסיון. הראיות בתיק היו מבוססות על הודאות המבקשים, אשר הוגשו בהסכמה, וכן על מסמכים נוספים הקשורים לחקירה, אשר הוגשו גם הם בהסכמה. השאלה שנדונה היתה משקל ההודאות האמורות, נוכח העובדה שלא נרשמו בשפתם של המבקשים. המבקשים לא העידו והשאלות שהוצגו להכרעת בית המשפט על פי קו ההגנה היו האם המבקש 1 הינו "מבצע עיקרי" - כטענת התביעה - או "מסייע" לרצח, והאם המבקש 2 הינו "מסייע" לרצח - כטענת התביעה - או "מסייע לאחר מעשה". בית המשפט הכריע את הדין וקיבל את עמדת התביעה על יסוד אותן הודאות וכן על יסוד דו"חות ומסמכים נוספים שהוגשו לו. בשלב הערעור שהגישו המבקשים, סברה באת-כוח התביעה כי מן הראוי שתהיה בתיק תעודת חיסיון ויתאפשר לסנגוריה, אם היא מעוניינת, לקיים הליך של הסרת החיסיון. אין ספק כי צדקה באת-כוח המדינה בענין זה וטוב עשתה שנתנה אפשרות לקיים ביקורת שיפוטית על החומר החסוי, ולו בשלב  המאוחר של הליכי הערעור. לשם כך נדחתה שמיעת הערעור.

           בהליך הסרת החיסיון שהתקיים בפניי כל אחד מהמבקשים היה מיוצג בידי עורך דין אחר. שני באי-כוח המבקשים, עורכי הדין ל' צמל ומ' בלום, ביקשו כי במהלך העיון בחומר החסוי תבדק השאלה האם יש חומר שיכול להועיל לקו ההגנה.

           עיינתי בכל החומר החסוי שנכלל בתעודת החיסיון הנדונה. במהלך העיון, שקלתי את האינטרס הציבורי להגן על ביטחון המדינה למול האינטרס של עשיית הצדק בהליך המתנהל נגד המבקשים. כן שיוויתי לנגד עיני את העיקרון המנחה, לפיו אם חומר חקירה חסוי חיוני להגנת הנאשם, משמעות הדבר היא כי הצדק דורש את גילויו של החומר החסוי ושיקול זה עדיף על פני כל שיקול אחר. אינטרס עשיית הצדק בהקשר זה, משמעותו ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום עיוות דין לנאשם העומד לדין.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החסוי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. ראשית, לא מצאתי בחומר החסוי ראיה כלשהי שיהיה בה כדי לסייע או לתמוך בהגנתם של המבקשים. הרשעתם של המבקשים מבוססת כולה על החומר הגלוי וטענותיהם שמורות להם לעניין משמעותן ומשקלן של הראיות שהוגשו, כאמור, בהסכמה. על פניו, החומר החסוי אינו חושף פרטים אחרים או מידע שיש בו כדי להועיל להגנה במישרין או בעקיפין. מנגד, מצאתי כי חשיפת החומר עלולה להסב נזק ממשי לתפקוד של שירות הביטחון הכללי באיסוף מידע. על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי על פי אמות המידה שקבע המחוקק בעניין גילוי ראיות חסויות, כפי שפורשו בפסיקתנו, אין הצורך בגילוי הראיות לשם הגנה על עניינם של המבקשים ולשם עשיית צדק עדיף על פני הטעמים הביטחוניים שלא לגלותן.

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ג' בטבת התשס"ה (15.12.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: